לב לבייב כמשל 

לשינויים המתרחשים מול עינינו, חדשות לבקרים, התווספה לפני כמה חודשים הודעה דרמטית שזעזעה לא מעט את תושבי ארצנו הקטנה בכותרות בולטות, בעמודים ראשיים ובראש מהדורות החדשות בעיתונות הכתובה והאלקטרונית. ההודעה הדרמטית כי מר לב לבייב עוזב את הארץ לפאתי לונדון אשר באנגליה.
עם יד על הלב, ולמרות כל הצער שבלבי, על איש יקר שעזב אותנו, לא הופתעתי.
כמי שמוכר בציבור כקרוב לאיש וכמי שעבר עם האיש אישית עשרות שעות של עשייה - נשאלתי בהזדמנויות שונות, מאישים שונים ומכובדים, בסיבת החלטתו של האיש, לעזוב את הארץ, לארץ נכר. שהרי כל בר בי רב יודע ולמד, כי אין זה עוד אוליגארך ברשימת האוליגארכים, שאוהב את הארץ, אוהב הבריות, אוהב כל יהודי, ענוו וצנוע כדוגמתו של מר לבייב. מבלי להגזים אומר: כי כמידת עושרו וגובה קומתו בעשייה הציבורית, כן גדלה צניעותו וענוותנותו. כזה הוא האיש. הוא הוכיח זאת במעשים, כאשר מידי שנה תורם הוא מכספו עשרות רבות של מיליוני דולרים, למען חינוכם של בנינו ובנותינו - אלה שיפארו וימשיכו את שרשרת הדורות הנצחית של עם ישראל מחר. כמו בארץ - יותר בארץ הגולה. שם במחוזות רוסייה הקרה - על פני עשרות מוסדות לבנים ולבנות, מגילאי גן ועד למוסדות ההשכלה הגבוהים - בעשרות פרויקטים כבירים ובעשייה בלתי פוסקת - דבר שקשה לתאר במילים למי שלא ראה וחזה ברוסיה הגדולה בפאר העשייה החקוקה על שמו של האיש. על שמו חקוקים כל אלה והרבה מעבר (שהרי קטוננו לפרט את מעשי האיש שרבים מהם נעשים בצנעה וללא אור הזרקורים). למרות כל זאת... האיש עזב את הארץ. הדבר מעורר תהיות, ובמיוחד כלפי האיש המיוחד הזה, אין ספק בכך.
קראתי רבים מהכותבים והפרשנים, גם בנושא זה. לדעתי כולם כשלו כישלון חרוץ. למרות שגם כותב שורות אלה, איננו בא למלאת משימה בלתי אפשרית זו (משימה קשה, נכון לשעה זו). מטרתי בזאת היא לנסות בראייה ריאלית וכמי שמכיר את האיש, לומר את אשר על לבי ולהסיק מכך מסקנות והצעות לידידיי מקבלי ההחלטות.
נדמה לי שאיש מן הפרשנים לא התייחס לסיבה האמיתית שלדעתי הוא שורש הכל. איש לא התייחס לשאלה אולי הבעיה היא אצלנו - במנטאליות שלנו ובכמה מנהגים מכוערים שאולי קצת השתרשו בנו מעבר למידה. זה לא בא לידי ביטוי רק בסטיגמה הנפוצה שבאה לביטוי במה שקרוי ה"ישראלי המכוער", בוולגריות ואגרסיביות המאפיינת, בחוסר כבוד לזולת, בחמדנות והרגשת עליונות (ראו ערך: הנהיגה בכבישים, השלכת פסולת בשטחי ציבור ובשמורות הטבע, בעקיפה בתורים...). נוסף על זה הביבים והרפש שמראים ושמשמיעים לנו בכלי התקשורת השונים. כך שגדל כאן ברובו דור מנותק, ללא ערכים ודרך ארץ בסיסי. מי שחפץ בחיים יאמר: לא לרדיפה סובייקטיבית לאישים מסוימים, לא לשחיתות בהנהגה שפשתה במימדים מדאיגים, לא למנהיגים חמדנים ומנותקים מציבור שולחיהם, לא לאנשי כוח דורסניים - שטובתם עולה לפני כל שיקול משיקולים שיהיו...
את כל זה והרבה יותר, משאירים לנו יורדי הארץ היקרים. הם העשויים כנראה מחומר אחר בשונה מאתנו (גם אם החולי הינו של אחוז מסויים, הם הנותנים את הטון לאווירה העכורה והכל נתלה על צווארי כולנו) - הולכים להם שם לארץ נכר, בתקווה כי שם לפחות ישמרו על חיים תקינים ושפויים, מבלי שיזרקו מאחוריהם את המינימום שביהדות ובזהותם היהודית.
כך טובי בניה של הארץ הזאת, עוזבים בזעם את ארץ ישראל, ומשחרים להם לפתחם של גויי הארץ. רק לא כאן, בארץ ישראל!
הגיע הזמן, להכות על חטא ולבדוק בשורשי הסיבות לעזיבת טובי המוחות ובניהם (או בראשם) טובי האוליגרכיים, את ארצנו. שהרי, הנזק הינו נזק של ממש. נתאר לנו, מה היה קורה אילולא אלה אשר עזבו את הארץ נשארים להם כאן ותורמים לחברה בהמצאות גאוניות וייחודיות בהייטק וטכנולוגיה מתקדמת, פותחים חברות ועסקים למאות. כמה תעסוקה, צמיחה וברכה היו מבאים הם לנו ולמדינה. ולכל בית מבתינו.
הצרה היא, שהמחלות שבהם חלינו, נראים רחוק מאוד מתיקון. שהרי, ראשית כל, אין אנו עורכים חשבון נפש של ממש בנוגע למצבינו. וגם כאשר עורכים אנו את חשבון הנפש - השאלה היא איזה חשבון נפש עורכים אנו, של "עצמנו" או של זולתנו (כמה קשה היא ההלקאה העצמית וההודאה בכישלון...!).
התמיהה היא עלינו. מדוע נותנים אנו יד שאישים רמי דרג שכאלה יעזבו אותנו - במה שגינו שמוחות מבריקים עוזבים אותנו ואת הטכנולוגיה המתפתחת לה כאן במימדי עתק לטובת ארץ ניכר?
לא, אין זה רק מסיבות כלכליות. לדעתי הנושא הוא עמוק, ומסיבות רבות אחרות. דיו אם היינו מעלים על נס את תחלואי החברה הישראלית אותה מנינו לעיל (בחלקו). בשורה תחתונה - האווירה עכורה - כאילו אין זה די לנו באווירה העכורה של המצב הביטחוני הקשה ממילא, כאשר טובי בנינו שנפלו להם במלחמת ההתשה במשך 60 שנה, על זכות קיומינו כאן בארץ ישראל - דמם עדיין מבעבעת באדמתה של הארץ רווית הדמים - מה שלא משאיר לנו שמחת חיים של ממש. ומה היה קורה אילולא היינו שמחים בשמחת הזולת, מפרגנים יותר, קשובים יותר לו ולצרכיו, ואילו היינו מגדלים דור אנושי וערכי יותר ולא רק את "דור ההייטק" (שחשיבותה עצומה כפי שהזכרנו לעיל, אך לא על חשבון הערכים והמוסר האנושי האבוד)... - כי אז נדמה לי שהירידה מהארץ בכלל גם אם לא הייתה נעלמת לה התופעה לגמרי, הייתי חותם על כך שהיא הייתה מצטמצמת לה ברובה.
לצד כל זה, ליורדים מהארץ בכלל ולטובי המוחות ואנשי העסקים בפרט היה לה לממשלת ישראל להציע הצעות מפתות, הנקרא בשפת העם "ללכת עד הסוף" בהצעות נדיבות ומשמעותיות להשיב בנים יקרים אלה אלינו ומהר ככל הניתן.
בנוסף, ארשה לעצמי להעלות הצעה דחופה לסדר. הנה עומדים אנו בערבו של חגיגות ה- 60 למדינה. מחוץ לטקסים הראוותניים שיוצגו לעם בישראל, השאלה היא האם הועלתה הצעה אחת למען האזרח בחגיגת העצמאות למדינה. למשל: חנינה לאסירים בעלי דירוג מסוים - אסירים לא מסוכנים, עם עבירות המוגדרות "קלות" בהגדרתם המשפטית. מדוע שהממשלה לא תיתן "הזדמנות" לעבריינים בעלי עבירות קלות לחון אותם לרגל חגיגת ה - 60 למדינה? שהרי אין עניין של ממש למלאות את בתי הסוהר המלאים ממילא, כי אם לשפר את האסירים ולתת להם הזדמנות לשוב לחיות כאזרחים מן השורה, ומה טוב יותר מהזדמנות כה מיוחדת במינה, במסר של תקווה ושיפור עצמי, לפחות לבעלי דרגה מוגדרת של עבריינים הנמקים בבתי הסוהר.
האם כה ספגנו את ערך האי פרגון הקיים ממילא בציבוריות שלנו כלפי הזולת - שגם בשעה זו של חגיגות ה-60 לעצמאות המדינה איננו מתעלים מעל עצמנו?
אם נפנים את המסר, נעשה חשבון נפש אמיתי עם עצמנו ונתקן את הפגמים הקיימים בחברה שלנו - כי אז היינו מרפאים רבות מתחלואי החברה בישראל. היינו אז חברה בריאה, ערכית ומוסרית, חברה שכיף היה לחיות בה.
לו יהי.